<h1>אהל מועד שער ר"ה ויוה"כ דרך ב'</h1>
<h2>דף כח.</h2>
מצות עשה לתקוע בר"ה בשופר וצריך לתקוע ביום.
שמע סוף תקיעתה בלא תחילתה או תחילתה בלא סופה אע"פ שיש שיעור במה ששמע לא יצא ובתרועה ג"כ הדין לפי הירוש'. והרא"ה כת' שאם שמע כשיעור בשברים ויבבות יצא.
<h2>דף לב.</h2>
אין פוחתין לכתחי' בתפי' מוסף של ר"ה מיו"ד פסוקים של מלכיות ויו"ד מזכרונות ויו"ד של שופרות ואם בא לומ' יותר רשאי והג' פסוקים הראשוני' צריך לומ' מה"ת וג' פסוקי תהילים וג' מן הנביאים וא' של תורה שצריך להשלים בתורה ואם השלים בנביא יצא. אמ' ג' פסוקים א' מה"ת וא' נביאי' וא' כתובים יצא וכיון שאמ' ובתורתך כתוב לאמר תו לא צריך לומ' הפסוקים כיצד אומ' נוסח ברכותיו וכשיגיעם ויקבלו כולם את עול מלכותך אומ' ובתורתך כתו' לאמר כי המלכות שלך היא וכן כתוב בדברי קדשך וכן כתו' ע"י נביאך ואם אמר כן יצא כאלו הזכיר ג' פסוקים מלכיות ולפי שדברי כתובים ברוה"ק נאמרו אומ' ובדברי קדשך ותיקנו לאומ' באמצע להעלות בקדש שאחר כתו' אומ' פסוקים מנביאים וא' משל תורה ומיהו אם השלים בנביא יצא כמו שנתבאר. אין מזכירין מלכיות זכרונות ושופרות של פורענות [ע"ב] ואין מזכירין זכרון יחיד ואפי' לטובה. תרועה שאין עמה שופר כלום הרי היא כשופרות ואם יש עמה חצוצרות אין אומ' כלום והר' יונה הנהיג לומ' ובח' הז' וכו' והרמב"ן היה או' לא הביט און וגו' מקרא שיש בה מלכיות ויש בה שופרות אומרו עם המלכיות ואומרו עם השופרות וזכרון תרועה עולה משום שופרות ומשום זכרונות.
<h2>דף לב:</h2>
העובר לפני התיבה ביו"ט של ר"ה השני מתקיע פי' בתפי' המוסף מתקיע לפי שבתפי' המוסף או' הברכות שעליהם והם מלכיות זכרונות ושופרות ונהגו שאחר ההפטרה עומד התוקע ומברך לשמוע קול שופר ושהחיינו ותוקעין תשר"ת ג"פ ותש"ת ג"פ ותר"ת ג"פ וצריך התוקע לעמוד אע"פ שהקהל יושבין [ע"א] ובתפי' מוסף כולל מלכיות עם קדושת היום וכשגומר אותה עומד אותו תוקע שתקע מיושב ותוקע תשר"ת פעם אחרת ומברך ברכה ה' שהיא זכרונות ואח"ך תוקע תש"ת פעם א' ומברך שופרות ותוקע תר"ת וגומר התפילה. דברים אלו הם בציבור אבל ביחיד בין ששמע על סדר הברכות בין שלא שמע על סדר הברכות בין מעומד בין מיושב יצא.
אין אומ' הלל בר"ה חל ר"ה בשבת א"א צדקתך.
<h2>דף לג:</h2>
וס' תקיעות הם ג' אחת למלכיות ואחת לשופרות ואחת לזכרונות וכל אחת של שלש שתקיעה ותרועה ותקיעה לכל אחת ואחת נמצא שהם תשע שש פשוטות ושלש תרועות. תרועה קול אחד הוא ואין להפסיק בה כלל אלא צריך לעשותה בנשימה אחת. תקע והריע ותקע [והריע] אין בידו אלא תקיעה אחת הואיל והפסיק בתרועה שניה שעשה. גניחות דקות קרוייות יבבות. וארוכות קרויות שברים ושיעור תרועה כשלשה שברים ואם רצה להוסיף מוסיף אבל לא פחות משלשה שברים וכל שבר ושבר יש בו כשלשה יבבות וקול אחד כ"ש נקרא יבבה ונמצא שיעור תקיעה (כתרי מוטות) [כתשע טורמוטון] וכ"ד רש"י וזהו שיעור שלשה שברים שכל שבר ושבר שעורו כשלשה יבבות ולפי נסחתו של ר"ח שיעור תרועה של סימן תר"ת אינו כי אם שלש תרי מוטות וכן דעת רבינו שרירא ורבי' האיי. ושיעור תקיעה אחת כשיעור תרועה אחת שבין שתי תקיעות ולפיכך בסי' תשר"ת צריך להאריך התקיעה כשלשה שברים ושלש יבבות וכן כתבו בתוס' שבכל סימן מאריך בתקיעה כשיעור תרועה שבו וי"א דשיעור תקיעה כחצי תרועה וכן ר"מ אומר דשיעור תרועה כשתי תקיעות ונהגו להאריך בתרועה כתשע תרי מוטות ובתקיעה מאריך כשיעור התרועה [ל"ד ע"א] ומתקנת רבותינו הוא לתקוע תשר"ת שלשה פעמים ותש"ת שלשה פעמים ותר"ת שלשה פעמים נמצא שהם כ"ז בין תקיעות ותרועות דתרועה דתשר"ת וג' שברים אחת הם ותקנה זו אומר' שנתקנה מפני הס' שנסתפקו אם התרועה יבבות או שברים לבד או שברים ויבבות וכ"כ הר"מ אבל רבינו האי כתב כי לא מחמת ס' תיקנו תקנה זו אלא לכנופי מנהגו וזה ית' בארוכה בח"ג.
תקע בראשונה שהיא תקיעה שבתחילת סימן ומשך בתקיעה שבסוף סימן כשתים [של] ראשונה, זו שהאריך בה אינו עולה לו אלא לא' וזהו לסוף הסימן אבל לא הועיל לתחילת הסימן השני כאשר חשב שאין זו אלא תקיעה א' אע"פ שהאריך בה כשיעור שתים שאין שיעור לתקיעות למעלה. תקע והריע בבת א' יצא ועולה לו לתקיעה ותרועה אבל תרועה ושברים כא' אינה עולה אלא מפסיק בין תרועה לשברים כדי שיהא להם ראש וסוף כן דעת ר"ת וכ"כ הרמב"ן וי"א שכשם שאין להפסיק בתרועה עצמה כך אין מפסיק בין שברים ותרועה שהכל תרועה א' הוא. [ל"ד ע"א] קול פסול פוסל בין תקיעה לתרועה אבל בין סימן לסימן אינו פוסל. כת' החכם ר"ז הלוי באזהרות שלו שא"צ לתקוע בין סימן לסימן אלא תקיעה א' וזהו שאמר מבין כל שתי תרועות שונות אין פשוטה מחוייבת לבד אחת אחורנית ותקעתם תרועה שנית וזהו שהסכים אחיו הרא"ה ולפי מ"ש רבי' האי שתקנת רבי אבהו היה לאסוף המנהגים ולא על הספק נר' שצריך לעשות כל סימן בשלימות.
<h2>דף לד.</h2>
מי שתקע מקצת תקיעות ונאנס ועמד אחר תחתיו מתחיל מתקיעה שפסק זה וגומר והולך כולן בד"א בששמע ברכתו של ראשון ושהיה עמהם אבל בא ממקום אחר ועדיין לא יצא לעצמו צריך להתחיל ולברך ותוקע. אין לו רשות לתוקע לשוח מאחר שבירך על תקיעות שמיושב עד שמסיים כל התפי' וגוערין למי שסח עד שלא יתקע כל התקיעות אבל אם שח אינו חוזר ומברך ונר' לע"ד שדין זה שוה בכל מי שהוא בציבור בין שומע בין משמיע [ע"ב]. שמע תשע תקיעות בט' שעות ביום יצא מט' בני אדם כא' לא יצא. שמע תקיעה מזה ותרועה מזה יצא ואפי' בסירוגין ואפי' שהה כל היום ודעת הגאון דבעי' סימן א' ג' פעמים בזה אח"ז ולא יהיו בב"א ויזהר שלא יפסיק בין השברים או בתוך היבבות שאין להפסיק בתוך תרועה עצמה.
<h2>דף לד:</h2>
תקיעות וברכות של ר"ה מעכבות זא"ז ואם הקדים זכרונות או שופרות למלכיות לא יצא וסדר תקיעות ג"כ פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ותרועה באמצע ואם הקדים תרועה לא יצא. אין אדם יוצא עד שישמע כל תשע תקיעות שכולן מצוה א' והברכות אינן מעכבות התקיעות והתקיעות אינן מעכבות הברכות.
יחיד שלא תקע חבירו תוקע לו ויחיד שלא בירך אין חבירו מברך לו שאין היחיד נעשה שליח ליחיד להתפלל אלא בציבור והטעם לפי שכל א' צריך לבקש רחמים על עצמו וכן אמרו בק"ש שכל א' צריך לשנן בפיו וכן גבי ברכת הנהנין אמרו שכל מי שאכל הוא יברך. מצוה בתוקעין יותר מן המברכין וסבה דשופר שהוא מה"ת עדיף מברכות אפי' בודאי הואיל ואין הברכות אלא מד"ס.
כת' הגאון יחיד אי גמיר לצלי עלינו לשבח בלחישה ולא ליתקע ליה חבריה כי היכי דתקע לש"ץ אלא שומע תקיעות כל שעתא דמתרמי ליה ואי לא גמיר לא מחייב למימר אלא מלוך ע"כ וגו' ושומע תקיעות על הסדר ויצא י"ח.
ובר"ה שמתפללין מלכיות זכרונות ושופרות ש"ץ מוציא את הרבים י"ח ודווקא מברכות אלו מוציא אותם כל שיהיו שם מראש התפי' ועד סוף אבל שאר הברכות חייבין הם להתפלל אפי' ששמעו אותם מש"ץ וא"ת למה צריך שיהיו שם מראש התפי' הואיל ואין ש"ץ פוטר אותם אלא מברכות של תקיעות הטעם הוא לפי שאין בשמיעת מקצת ברכות התפי' כלום ואפי' מברכות אלו לא פטר ר"ג אלא עם (שכרות) [שבשדות] שאנוסין הן ואינם יכולין ליכנס בבהכ"נ אבל אותן שבעיר שלא באו לבהכ"נ לשמוע תפי' ש"ץ לא פטר ר"ג שהרי אינם אנוסים ויכולין ליכנס לבהכ"נ. בשאר ימות השנה כשם שש"ץ חייב כך כל יחיד ויחיד חייב והוא שיהא בקי וש"ץ יורד לפני התיבה להוציא מי שאינו בקי והוא שישנו שם בשעת תפי'.
<h2>דף לה.</h2>
ואין מזכירין בר"ה ר"ח אלא אומ' אדם זכרון א' ועולה לו לכאן ולכאן ובתפי' מוסף צ"ל את מוספי יום הזכרון הזה ואי לא לא יצא וכן פסק הרא"ה וי"א שאינו חוזר.
אומ' זמן בר"ה ומנהגינו לאומ' אפי' ביו"ט שני של ר"ה אעפ"י שיש נמנעין מלאומרו מטעם שאמרו דכיום ארוך הוא.
בתפי' של ב' ימים של ר"ה אומ' בסוף מגן זוכרנו ובסוף גבורות מי כמוך ובסוף הודאה וכתוב לחיים ובשים שלום ובס' חיים והמנהג לומ' ובכן ובכן ובכן וכת' הרא"ה אע"ג דאין לשנות ממטבע ברכות ה"מ דרך קבע אבל היכא דלאו דרך קבע מותר וכבר כתבנו מזה בס' מערכת תמיד. צריך היחיד לומ' בתפילתו מלוך ע"כ העולם וגו' ואין אומ' ותתן לנו אלקינו באהבה מועדים לשמחה אלא יום הזכרון הזה זכרון תרועה וגו'.
